חידושי אגדות על נדה י״ג

1 כל האוחז כו' כאלו מביא מבול כו'. כפרש"י דהיינו ממש כמעשיהם שהוציאו זרעם לבטלה שהשחיתו דרכם לשאינו מינם כדאמרינן פרק חלק מלמד שהרביעו בהמה על חיה כו' והכל על האדם שאין מולידין זה מזה ואמרינן שם מימי מבול קשים כש"ז כו' ע"ש:

2 המוציא כו' שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וגו' ומפורש ביה ושחת ארצה וגו'. שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדאמרינן פ"ג דיבמות וחייב מיתה הוא מדה כנגד מדה שבהשחתת זרעו מחסר נפשות וכדלקמן כאילו ש"ד שדינו במיתה ומייתי ליה שנאמר הנחמים באלים וגו' פרש"י כלומר בעלי הנאות עכ"ל ובספר ישעיה פירש לפי הדרש דהכא הנחמים באלים המתחממים בש"ז תחת האלים כו' ע"ש ודריש ליה אל תקרי שוחטי אלא סוחטי היינו שסוחטין מגופן הש"ז שהיה ראוי להיות ולד והיינו כאילו ש"ד ואפשר משום דכתיב שוחטי בשי"ן דריש נמי כאילו שוחטין הילדים בסחיטה זו הש"ז מגופן ומאן דדריש ליה כאילו עע"ז כדלקמן דמגרי ביה יצה"ר היום אומר לו כך כו' ולמחר א"ל לך ועבוד ע"ז והולך ועובד וק"ל:

3 בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא כו'. בערוך בערך שף פירש בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בנו כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאייתיאו בהדייהו מבית המקדש כו' וקראוה שף ויתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והיתה שכינה עמהון כדאמרינן במגילה בבל היכא שריא שכינתא בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא כו' ע"ש והיינו דאמרינן הכא משום ביעתותא דשכינה דבההוא כנישתא שריא שכינה כמו במקדש מיהו בשאר בית הכנסת נמי איכא למימר דכל בי עשרה שכינתא שריא:

4 ביעתותא דלילא ואיגרא כו'. לא הוזכר בהך עובדא שהיה בלילה אלא באיגרא אלא דאי לאו לילה לא היה ירא שמא יפול גם אפשר שביום היה יורד מבהכ"נ וק"ל:

5 אימתא דמריה כו' קרי עליה אין זה ילוד אשה כו'. עש"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ע"ש חמימות ש"ז וק"ל:

6 ולימא אסור דקא מגרי יצה"ר כו'. בכל שאר איסורין לא נימא הכי משום דהכא לענין הרהור אמרינן במסכת ב"ב דאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה וק"ל:

7 שכך אומנתו של יצה"ר כו'. ע"פ מ"ש פרק החליל בתחלה יצה"ר דומה לחוט כו' ולבסוף דומה כעבות שנאמר הוי מושכי עון בחבלי שוא וכעבותות העגלה חטאה דהיינו מושכי עון שמושכין וגוררין יצה"ר על עצמן לדעת כפרש"י שם וק"ל:

8 כל המביא עצמו לידי הרהור עבירה אין מכניסין אותו במחיצתו כו'. ענינו שהש"ז הוא דבר טמא באדם ביצירה כדאמרינן פ"ק ומתוך ההרהור הוא מתדבק בטומאה זו ונדחה ממחיצתו של הקב"ה שהוא מקום טהרה וק"ל:

9 מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים כו'. יש לפרש דלפי פשוטו שהוא ש"ד ממש למה תלה בו גם כי תרבו תפלה אינני שומע יותר מבשאר עבירות אבל הרהור עבירה היא ודאי ביטול תפלה וביותר במוציא ש"ז לבטלה שאסור להתפלל עד שיטבול וק"ל:

10 מ"ד ידיכם וכו'. נראה דהוקשה לו דהל"ל מידיכם מלאה הארץ דמים להגדיל עון אבל ידיכם בדבר נקל נתמלא בדמים לזה דרש שמנאפים ביד שדם זרעותיו תלוים בו:

11 לא תנאף לא תהא בך ניאוף כו'. משום דלגבי עונש מפורש ואיש אשר ינאף את אשת איש וגו' והכא גבי אזהרה לא כתיב לא תנאף א"א דרשו שבא להזהיר גם אניאוף יד ורגל בלא א"א וק"ל:

12 קשין גרים כו'. מבואר פרק עשרה יוחסין:

13 אין בן דוד בא כו' בתוספות בד"ה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא כו'. וי"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד עכ"ל וכן יש ליישב ההיא דזכו אחישנה אבל האי לישנא דקאמר מיד נגאלין אכתי דחוק דאיך יהיו יולדות כ"כ הרבה ככל הנשמות שבגוף שהיו ראוין להוליד לעתיד ואולי שהוא כענין שאמרו שהיתה אשה אחת יולדת במצרים ששים ריבוא בכרס אחד והוא משה שהיה שקול ככל ישראל כן אם יזכו ישראל תלד אשה בענין זה ס' ריבוא בכרס אחד שהנולד יהיה כששים ריבוא נשמות שבגוף ולפי זה יתפרש האי קרא דמייתי טפי שאמר כי רוח אחד מלפני יעטוף כנשמות הרבה שאני עשיתי בגוף כי אותו רוח יהיה שקול ככל אותן נשמות ורוח נאמר על מי שיש לו מעלה יתירה כמ"ש ונחה עליו רוח ה' וגו' ולזה אמר רוח בלשון יחיד ונשמות בלשון רבים וק"ל:

14 כל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ א"ל כו'. למטה מטיבורו לאו דוקא אלא במילתו כנראה מדברי התוספות ורבנן פליגי עליה ומתני' ע"כ כר' טרפון אתיא אבל אין לפרש דמתני' אפילו כרבנן אלא דרבי טרפון הוסיף לאסור גם למטה מטיבורו ובהא פליגי רבנן עליה אבל באמה גופא מודו רבנן דתקצץ דא"כ תקשי לנפשייהו ישב לו קוץ במילתו לא יטלנו והלא מילתו נבקעת וק"ל: